מנועים לרכב מונחים כלליים

1. תוצר – שם יצרן מנוע לרכב 2. דגם מנוע – סימן (באותיות או בספרות או בשתיהן יחד) ו/או כינוי, אשר נקבע לציון סדרת מנועים לרכב זהים. מונחים כלליים לרכב 1. תוצר – שם יצרן כלי הרכב 2. דגם כלי הרכב – סימן כלי הרכב (באותיות או בספרות או בשתיהן יחד.) 3. אורך כולל – המרחק מהנקודה הקיצונית בחזית כלי הרכב עד הנקודה הקיצונית בעורף כלי הרכב. 4. רוחב כולל – המרחק מהנקודה הקיצונית בצד האחד של כלי הרכב עד הנקודה הקיצונית בצידו השני. 5. גובה כולל – המרחק מפני הקרקע עד הנקודה הגבוהה ביותר בכלי הרכב. 6. משקל נטו – משקל כלי הרכב ללא צוות, דלק, שמן, מים וללא מטען. 7. משקל המטען – משקל המטען, שמותר להעמיס על כלי רכב כולל צוות, דלק, שמן ומים. 8. משקל כולל – משקל כלי הרכב על כל מטענו. 9. רוחק הסרנים – המרחק בין מרכזי הסרנים. בכלי רכב בעל שני סרנים אחוריים נמדד רוחק הסרנים ממרכז הסרן הקדמי עד הנקודה האמצעית שבין מרכזי הסרנים האחוריים. 10. שלוחת המרכב – המרחק ממרכז הסרן האחורי או הקדמי עד הנקודה הבולטת בעורף או בחזית כלי הרכב. 11. המרחק בין האופנים/ הזחלים - המרחק בין מרכזי רוחב הצמיגים/הזחלים. 12. מידת הצמיגים – מציינת בשתי ספרות בניהם סימן הכפל, המידה מציינת את גודל האופן ואת רוחב הצמיג באינצ'ים. 13. סימון הינע – מציין בשתי ספרות בניהם סימן הכפל, את המספר הכולל של האופנים (אופן כפול צמיגים נחשב כאופן אחד.) לגבי מספר האופנים שאליהם מגיע הספק מנוע. (לדוגמה: 2X4,4X4) 14. מרווח קרקע – המרחק מפני הקרקע עד הנקודה הנמוכה ביותר בגחון כי הרכב. 15. זווית גישה – הזוית המקסימאלית של המדרון, שכלי רכב, הנע במישור לקראתו, מסוגל לגשת אליו ולהתחיל לעלות בו בלי שאיזה חלק ממנו – פרט לצמיגים או לזחלים יבוא במגע עם פני הקרקע. 16. זווית עזיבה – הזווית המקסימאלית של המדרון, שכלי רכב, היורד בו, מסוגל להמשיך לנוע במישור בלי שאיזה חלק ממנו, פרט לצמיגים או לזחלים, יבוא במגע עם פני הקרקע. 17. לחיצת קרקע – זוהי מנת החילוק של משקלו הכולל של כלי רכב בשטח המגע שלו עם הקרקע. שטח המגע הוא סכום השטחים של כל אותם קטעי המיגים/ הזחלים הבאים במגע עם הקרקע בכל עת. הואיל ושטח המגע גדל עם שקיעת הצמיגים/הזחלים, וכתוצאה מכך קטן ערך לחיצת הקרקע, ניתן על פי רוב, גם העומק של השקיעה. 18. גובה וו הגרירה – המרחק מפני הקרקע עד הנקודה המרכזית של וו הגרירה.

19. נתוני מנועים לרכב תוצר: שם היצרן של המנוע. דגם: סימן (באותיות או בספרות או בשתיהן יחד) ו/או כינוי, אשר נקבע לציון סדרת מנועים לרכב זהים. 20. קיבולי מנועים לרכב קיבול מערכת הדלק במנוע: כמות הדלק הדרושה למילוי כל המיכלים הקבועים, כשהם ריקים לחלוטין. קיבול מערכת הסיכה במנוע: כמויות השמנים השונים, הדרושות למילוי כל המכללים והמיכלים הקבועים במנוע (בהתאם לנקבע בטבלת הסיכה), כשהם ריקים לחלוטין. קיבול מערכת הקירור במנוע: כמות הנוזל, הדרושה למילוי מערכת הקירור, כשהיא ריקה לחלוטין. 21. נתוני כושר ניידות טווח נסיעה — המרחק שכלי־הרכב מסוגל לעבור בתנאים רגילים, כשמיכליו הקבועים ממולאים וכשתצרוכת הדלק רגילה. הערה: המושג ״תנאים רגילים׳, מציין את התנאים הממוצעים בהם פועל כלי־הרכב. צורות השטחים, סוגי הקרקעות, מספר החניות, תנאי מזג האוויר, משקל המטען וכולי — אלה הם הגורמים הקובעים את תנאי הפעולה. ברור, שבתנאים נוחים הטווח גדל ובתנאים קשים הטווח קטן.

מהירות מכסימלית מותרת — היא המהירות הגדולה ביותר בה מותר לכלי־הרכב לנסוע, בהתאם להגבלת היצרן. מהירות ממוצעת — היא מנת החילוק של מרחק מסוים במספר השעות שנדרשו לעבור אותו בתנאים רגילים. רדיוס המפנה — הוא רדיוס הקשת, הנוצרת במרכז מסלול האופן הקדמי החיצוני בעת פנייתו החדה ביותר. יחס המסירה — הוא מנת החילוק של מספר הסיבובים של האלמנט המניע, ומספר הסיבובים של האלמנט המונע. יחס מסירה אפשר לחשב גם על־ידי חילוק מספר השיניים של השינן המונע, במספר השיניים של השינן המניע. על ידי נתון זה מתבטא יחס המסירה לכל מכלל בנפרד או יחס המסירה שבין מקור ההספק ובין האלמנט המונע הסופי. כושר העלייה והירידה — מגדיר את השיפוע המקסימלי של המדרון, בו מסוגל כלי־רכב טעון משא ,מקסימלי להתחיל ולהמשיך לעלות או לרדת בו באופן רצוף. שיפוע זה נקבע, על פי רוב, באחוזים. התנגדות האוויר- היא התנגדות זרם האוויר לתנועתו של כלי הרכב לפנים. התנגדות זו גדלה בריבוע למהירות זרם האוויר היחסית כלפי שטח חזית כלי הרכב. כושר צליחה — העומק המכסימלי של מים, שכלי הרכב מסוגל לעבור דרכו ללא הכנה מוקדמת. הכושר לעבור מכשולים אנכיים — הגובה המכסימלי של מכשול אנכי, שכלי־הרכב מסוגל לעבור אותו בכוחות עצמו. הכושר לעבור תעלות — הרוחב המקסימלי של תעלה, שכלי־הרכב מסוגל לעבור אותה בכוחות עצמו. כושר גרירה — המשקל המכסימלי של המשא המותר לגרירה. כושר אחיזת כלי־הרכב בקרקע — הוא היכולת של כלי־הרכב להיאחז בקרקע. ערך כושר האחיזה המכסימלי של כלי־הרכב לא יכול לעלות בשום מקרה מעל משקל כלי־הרכב. כושר־האחיזה תלוי בטיב הקרקע, בו נע כלי־הרכב, ובסוג הצמיגים ובמצבם הטכני. כושר־האחיזה בקרקע קשה ומחוספסת יהיה גבוה מכושר־האחיזה בקרקע רכה או בקרקע קשה אך לחה. כן ישתנה כושר־האחיזה בהתאם למצב הצמיגים. נוהגים לציין את כושר־האחיזה במספרים, כשמספר 1 מבטא את משקלו של כלי־הרכב. בכלי־רכב בעל הינע של ארבעה אופנים או ששה אופנים יהיה כושר־האחיזה פחות במקצת מזה של כלי־רכב זחלי באותם תנאי־ הקרקע. התנגדות־הגלגול — ההתנגדות לגרירת כלי־רכב נובעת מחיכוך הצמיגים עם פני הקרקע. התנגדות זו מכונה ״התנגדות הגלגול", היא משתנה בהתאם לתנאי־הקרקע. להלן אחדים משיעורי התנגדות־גלגול ממוצעים בהתאם לתנאי־הקרקע: כביש בטון – 4 ק"ג לטון כביש אספלט, אדמה קשה – 6 ק"ג לטון דרך עפר כבושה – 10 ק"ג לטון דרך עפר – 20 ק"ג לטון דרך עפר מצופה חלקיקי אבנים (חצץ) - 50 ק"ג לטון דרך עפר חולית- 75 ק"ג לטון לשיעורי התנגדות־הגלגול המופיעים כאן יש להוסיף בכל מקרה את ההפסדים המכאניים של ממסרת העברת־הכוח, כדי לקבל התנגדות־ גלגול מציאותית (חיכוך ממסרת העברת־הכוח וחיכוך הצמיגים בקרקע). ההפסדים המכאניים של ממסרת־העברת הכוח אינם קבועים, והם משתנים בהתאם למהירות התנועה. לכן, התנגדות הגלגול הכוללת תשתנה בהתאם להפסדים המכניים.